חומרה חופשית תמיד הייתה משהו המיועד למשתמשים ביתיים או לחלומות גדולים המבקשים לבצע משימה ספציפית, אך נכון גם שניתן להשתמש בה לכל שימוש, בין אם זה ציבורי או פרטי. לאחרונה התפרסמה ידיעה מוזרה באתר קרן פטל, אשר ממשיכה להדהים רבים ומדברת מאוד על עתידו של הלוח הזה.
ככל הנראה, לפי נתוני הקרן, יותר משליש מלוחות ה-Raspberry Pi 3 שהם מוכרים מיועדים לעולם העסקים , וזה מעניין וראוי לציון.
עם זאת, נראה שעולם הקוד הפתוח עדיין לא הגיע לעולם התאגידי, או לפחות לא מצא את מקומו בתוכו. בעוד שיותר משליש ממחשבי Raspberry Pi מגיעים בסופו של דבר למגזר העסקי, פחות פרויקטים הופכים לקוד פתוח. הסיבה: חשש להעתיק פרויקטים אחרים.
חברות לא מפרסמות כמה שיותר פרויקטים כמו שקנייה של פטל פי
בעוד שחברות מעריכות את היתרונות של הלוח, הן פחות נוטות לשתף את הפרויקטים שלהן ולראות את המתחרים שלהן מנצלים את המחקר שלהן. עם זאת, ישנן חברות שכן מפרסמות את הפרויקטים שלהן, כמו היזם מקוטו, שיצר חוות מלפפונים המנוהלת על ידי Raspberry Pi . פרויקט זה פורסם ושותף על ידי רבים וחצה את העולם, אך מקרים כמו של מקוטו הם נדירים באמת.
אבל אם נניח בצד כל חשש או קנאה שעלולים לנבוע מפרסום פרויקטים עסקיים בקוד פתוח, האמת היא שהחדשות טובות, שכן המשמעות היא שכרטיסי חומרה בקוד פתוח הופכים לשימוש נרחב יותר, ולכן למשתמש, במקרה זה החברה, יש יותר בעלות על הפרויקטים שלו מאשר בחומרה קניינית, שלעולם לא באמת הבעלים שלך , נכון?